פוסט שלישית ואחרון בסדרה. הסיבה היחידה שאני מאוהב במאמר הזה, היא שתבעתי בו את המנוח המהפכני והמוצלח "הטרו-ארוטיקה". בויה!

במאמר זה, אדון באופן בו מיוצג עירום בסרט "בלייד ראנר" של הבמאי רידלי סקוט (Ridley Scott , Blade Runner, 1982). בעזרת ניתוח סמיולוגי של פריימים מתוך הסרט, אנסה לעמוד על האופן בו מובנה גוף האישה בסרט, כאובייקט מיוצר ומיני, לעומת האופן בו מובנה הגוף הגברי, כסובייקט א-מיני. זאת אעשה בעזרת שני מאמרים מרכזיים: "הרטוריקה של הדימוי" מאת רולאן בארת, ו-"עונג חזותי וקולנוע נרטיבי" מאת לורה מאלווי.

 הסרט "בלייד ראנר" הינו סרט מדע בדיוני בסגנון פילם-נואר, המבוסס באופן רופף על רומן בשם "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?" מאת פיליפ ק. דיק. הסרט המתרחש במציאות העתידית של שנת 2019, והוא מתאר עולם הרוס שבו שרדו רק שתי המעצמות החזקות בעולם – סין וארצות הברית. בעולם זה, מיוצרים באופן תעשייתי "רפליקאנטים": רובוטים דמויי אנוש המיועדים למלחמה וביצוע עבודות פרך. לאחר מרד כושל מצד קבוצת רפליקאנטים קיצונית, מוגלים כל הרפליקאנטים לחלל החיצון, וכניסתם לכדור הארץ נאסרת. הסרט עוקב אחר סיפורו של דקארד המשמש כ-בלייד-ראנר, אדם שתפקידו להרוג רפליקאנטים מסתננים. למרות שפרש מהתפקיד בעקבות ייסורי מצפון, מוחזר דקארד לעבודה בניגוד לרצנו על מנת לחסל קבוצה של 4 רפליקאנטים מורדים שהסתננו לכדור הארץ. הסרט מתחקה אחר מסע החיסולים שלו, ואחר רומן שמתפתח בינו לבין רייצ'ל, מזכירה בתאגיד אדיר, המתגלה בהמשך הסרט כרפליקאנטית בעצמה. בסרט 3 דמויות נשיות בלבד. בנוסף, בסרט שתי סצנות עירום, אחת גברית ואחת נשית. בהמשך העבודה אתרכז בהן, ואשתמש בניתוח סימיולוגי של הסרט על מנת לחשוף את ההבדל באופנים בו מבנה הסרט את הגוף הנשי לעומת הגברי.

במאמרו "הרטוריקה של הדימוי", מנסה בארת לעשות דה-נטוראליזציה לדימוי החזותי. בהיות הטקסט החזותי אינדקסיאלי, כלומר סימן שמקורו מן "המציאות", ישנה הילה של אמת שאופפת אותו, אותה בארת מנסה לפרק. הוא טוען כי השפה החזותית הינה שפה, וככזו, ניתן לרתום אותה, באמצעים מניפולטיביים, לצרכים כלכליים, פוליטיים ואידיאולוגיים, והיא בהכרח ממשקפת את העמדות של יוצר הדימוי. בניסיונו לחשוף את הדימוי כשפה, מחלק בארת את המסר החזותי לשלושה סוגי מסרים שונים המרכיבים אותו. הראשון, הינו המסר הדונטטיבי: קריאה של הדימוי על-פי המרכיבים הויזואליים השונים הקיימים בו (לדוגמא, נספח א': גבר, בלגאן). השני, הינו המסר הקונוטטיבי: קריאה של המשמעויות השונות שאותם מרכיבים נושאים עימם מבחינה תרבותית, חברתית והיסטורית (לדוגמא, בלגאן נושא בחובו, מבחינה תרבותית, משמעויות של פיזור נפש, או אובססיה, ולעיתים אף דלות). השלישי הינו המסר הלשוני. הוא מהווה את הטקסט המילולי המצורף לדימוי, שלו שני תפקידים: למסור את הקונטקסט שבו הדימוי מוצג, ולכן גם לעגן את המשמעות הפרשנית הרצויה לכל מרכיב ומרכיב (בקולנוע, אפשר לראות את הדיאלוג בין הדמויות כמייצג של הרובד הזה. לדוגמא, אחרי שדקארד מדבר על ייסורי נפשו, הבלגאן במטבח שלו מקבל משמעות של מייצג חיצוני של אותו אי-סדר רגשי). אם כן, ניתוח סמיולוגי של שני פריימים שונים מהסרט בהם מוצג עירום, יכול לעזור ולהצביע על ההבדל שבו הסרט מבנה את שני הדימויים הללו.


בתמונה הראשונה, מוצג גיבור הסרט, דקארד, עם חלק עליון חשוף. בקריאה דנוטטיבית של הפריים ניתן להבחין במספר מרכיבים: גבר לבן, מטבח עמוס ומבולגן מלא בדברים, מים (מהכיור, ועל פניו וידיו), והבעת פניה של הדמות, שנראית מבוהלת או מופתעת. בקריאה קונוטטיבית של הפריים, למרכיבים משמעות אינטימית: החזה החשוף מהווה ביטוי למצב החשוף בו שרויה הדמות; היות המטבח מבולגן וכאוטי, מהווה ביטוי חיצוני של אי-השקט השורר בנפשה של הדמות; המים בפריים מייצגים את הניסיון של דקארד להשיל מעליו מאפיינים אלה, היות ולמים בתרבות המערבית משמעות של הטהרות, ומיוחסת להם היכולת לנקות ולרפא; נקודת המבט החוּצה מהפריים מהווה הזמנה של דמות אחרת לתוך המרחב האישי של הפרטי של הדמות, וההבעה המבוהלת בלבול וחוסר ניסיון בסיטואציה מסוג זה.

 על האף ההקשר הארוטי הפוטנציאלי הרב הניכר מפריים זה ומהסצנה כולה, התחושה מרכזית העולה ממנו היא דווקא של פגיעות רגישה, כמעט נטולת מיניות. במאמרו, מדבר בארת על היות כל דימוי פוליסמי (רב-משמעויות) ועל התפקיד של הרובד הלשוני כמצמצם של משמעויות לא רצויות: "באמצעות 'סדרנות' מתוחכמת העיגון המילולי מכוון את הקורא, כבשלט רחוק, לעבר המשמעות שנבחרה למפרע [..] בנוגע לחירות המסומנים של הדימוי יש אפוא לטקסט ערך מדחיק (repressive), ולכן אפשר לראות כי זה המישור שבו מושקעים יותר מכל האידיאולוגיה והמוסר של החברה" (הדגשה במקור). בחברה המקדשת גבריות הטרוסקסואלית כזהות המינית והמגדרית המועדפת, על הטקסט מוטלת האחריות להדחיק את המטען ההומו-ארוטי הגלום בו מצד אחד, ולהחליפו בהטרו-ארוטיקה מובהקת, מצד שני.

 על מנת להדחיק את המטען ההומו-ארוטי, מגויסים שני אמצעים: הראשון, ברמת הרובד הקונטטיבי, הוא האקדח הנשאר בחגורתו של דקארד. בעזרת סממן גבריות מובהק זה, מסומנת מחדש גבריותו של הגיבור, על אף המצב הבלתי שיגרתי של עירום חושפני בפני אדם אחר. האקדח מבהיר כי לא מדובר בסיטואציה מינית וכי דקארד לא איבד מאונו. בנוסף, מגויס הרובד הלשוני של הדימוי, שאותו מהווה הדיאלוג בתחילת הסצנה בה מתוודה דקארד בפני רייצ'ל שגם הוא חווה מצוקה רגשית אחרי שהוא הורג. זה ממקם את הסצנה בקונטקסט של היחשפות רגשית א-מינית.

על מנת להציג הטרו-ארוטיקה מובהקת ומסומנת, מגויס הייצוג הכולל של נשים בסרט, המתבטא, בין השאר, בסצנת העירום הנוספת של סרט, בה מוצגת הרפליקאנטית זורה בחזה חשוף גם היא (תמונה מלמעלה) . בקריאה דנוטטיבית של הפריים ניתן להבחין בשלושה מרכיבים בלבד: אישה לבנה, מגפי עור חושפניים ורקע לבן וריק. במאמרה "עונג חזותי וקולנוע נרטיבי" מתארת לורה מאלווי את ייצוג הנשים האופייני לזרם המרכזי ההוליוודי:

בעולם המסודר על פי חוסר שוויון מיני, עונג בהתבוננות פוצל בין פעיל/זכר וסבילה/נקבה. המבט הגברי המכריע מקרין את הפנטזיה שלו על גבי הגוף הנשי, המסוגנן בהתאם לכך. בתפקידן האקסהיביציוניסטי המסורתי, נשים הן בו בזמן מושא להתבוננות ומוצגות בראווה, כשהופעתן מקודדת כדי ליצור אימפקט חזותי ומיני חזק, ועל כן ניתן לומר שמשתמעת מהן תכונה של אמורות-שיסתכלו-עליהן [to-be-looked-at-ness].

קריאה קונוטטיבית של הפריים של זורה, מדגימה את דבריה של מאלווי: מגפי העור החושפניים הנושאים בחובם משמעות מינית מובהקת, מכוננים את זורה כאובייקט מיני. הרקע, בולט בדלותו ביחס לזה של דקארד בנספח א'. כפי שזה ייצג את מורכבותו של אחד,  זה מציג את שטחיותה וחוסר חשיבותה של השנייה. הרובד הלשוני תומך אף הוא באובייקטיביזציה מבחירה שעוברת זורה, ומהווה הסכמה סאב-טקסטואלית שבשתיקה: בדיאלוג שהיא מנהלת עם דקארד, זה שואל אותה בדבר הטרדות מיניות שעברה, או הצעות מגונות שקיבלה, במהלך תהליך קבלתה לעבודה במקום, ואם הם היו לא לטעמה. היא כתגובה צוחקת ושואלת אם הוא רציני. כך מוצגת לצופה אלטרנטיבה הטרו-ארוטית, שהיא לא רק לא-מאיימת, אלא אף מזמינה ולגיטימית יותר – זורה מוכנה לקבל את התפקיד הקולנועי שיועד לה ברצון, תוך שיתוף פעולה מלא עם תרבות אשר מתייחסת לאלימות מינית כ-"סיכון מקצועי".

 לסיכום, למרות ששני הפריימים שבחרתי לנתח מציגים עירום, יחסו של הטקסט אל שני הייצוגים של עירום איתם הוא מתעסק שונים לחלוטין. הטקסט המשמר נקודת מבט גברית הטרו-סקסיסטית ומיזוגינית: הוא מבנה נשים כזמינות מינית, שטוחות ואקזוטיות, וגברים כמורכבים, אך כמושא לא לגיטימי למבט מיני. בתוך כך הוא משמר תפיסות דיכוטומיות הרואה במיניות כמנוגדות לאינטלקט, ובכן מציג נשים ונשיות, אותן הוא מקשר באופן ישיר למיניות, כפחות ביחס לגיבור הגברי וחבריו.

מודעות פרסומת