תרגום: דר גוטמן
עריכה: טל(י) נתיבה ברוך דרמה ווזנר-שלום-נבו-זינג

אני… לא ממש מבינה את ג'ודית באטלר.
פעם ניסיתי לצטט את פּוֹקוֹ במסיבה כדי להישמע חכמה וחברה שלי תיקנה אותי בנימוס ואמרה:
"אומרות פוֹקוֹ…"
הסיבה היחידה שניסיתי לקרוא משהו שמישהו מהם כתב הייתה שכל מיני חברות שלי למדו בגילמן ושכחו את הספרים שלהם אצלי בבית מידי פעם.

בשנות העשרה הרגשתי שמיניות היא ספקטרום, לא היו לי מילים לתאר את זה,
בשנות העשרים שלי הרגשתי שאולי אני שרמוטה אם אני נמשכת לכל כך הרבה נקודות על הספקטרום הזה.
שנים פעלתי מתוך שלוש אמונות, שקיבלתי במתנה מכל מיני מאהבות ומאהבים שהיו לי:
אחד, לא מגיע לי לקרוא לעצמי לסבית.
שתיים, אין דבר כזה ביסקסואליות.
שלוש, אני האישה הכי סטרייטים ביקום. מסתבר.

אבל אולי זה נכון. אף פעם לא הקשבתי לשיר של רונה קינן מהתחלה עד הסוף. כל החיים שלי ראיתי רק פרק אחד של "כתום זה השחור החדש".

הדבר היחידי שמדברים עליו אפילו פחות מסקס בתיכון, זה הקטע הזה של להיות בן-ברית.
שמעתי על "ביינדר" פעם ראשונה בסדנא על השטחת חזה כשאופירה דיברה על כמה זה קשה להשטיח דאבל די,
אופירה הפכה לאופיר בסוף, ויצא עם אחותי מתישהו בהתחלת התהליך
אני ואחותי טעינו מלא בהגדרות ובמגדר ובפניה
לא היינו בטוחות אם אופיר היה "בחורה טרנסקסואלית" או בעצם "בחור טרנסג'נדר" עד שחברה שלי, רותם, הושיבה אותנו בגלידריה ברמת גן ואמרה לנו "הגיע הזמן לקורס מבוא בטרנסיות".
השיעור הזה עלה לי חמש עשרה וחצי שקל, וחצי שעה של סבלנות מחברה.

פעם ראשונה ששמעתי את המונח "סיסג'נדר", היה כשחבר שלי אלון והבןזוג שלו ליוו אותי ואת הבתזוג שלי לאיזה בר לסביות בתל אביב, והוא אמר "וואו, בדרך כלל לא נותנות לבחורים-סיס להישאר פה כל כך הרבה זמן!".
התביישתי לשאול מה זה אומר, אבל כשאלון אמר לי שהוא מזדהה עם המגדר שיוחס לו בלידה, הרגשתי גל של הקלה שוטף אותי יחד עם ההכרה בפריבילגיות של עצמי.
חמישים שקל בוודקה-רדבול וחיוך מזוקן ואוהב, היו מה שלימד אותי את המונח "פריבילגיות מעבר".

כשיצאתי עם בחורה שעבדתי איתה בקריית הממשלה, פחדתי לספר לעליה אלה שעבדו איתי, פחדתי לנשק אותה בציבור, עם כל השיער הקצר שלה והחליפות הרציניות שהיא לבשה, ואז חברה שלי, מיכל כהן, הושיבה אותי ואמרה  לי, "לורן. זה לא הוגן שאת נותנת לה לאכול את כל החרא לבד. היכולת שלך להראות סטרייטית כשנח לך זה לא עוזר לאף אחת."
גביניות בעשר שקל, וחברה שהעיזה להגיד לי את האמת בפרצוף.

כל מה שאני יודעת על להיות קווירית טובה למדתי ממשוררות. שירה זה זול יותר מתואר, אבל לא כל אחת זוכה לצאת לסיבובי הופעות וללמוד ממשוררים.
אין לנו גישה למילים שהכי עוזרות לנו.
פחדתי לכתוב את כל זה כי לא רציתי לחרבן את זה בטעות.
לכתוב שירה על דברים שאת לא ממש יודע עליהם הרבה יכול להיות מאוד בעייתי
אבל לא לכתוב שירה על דברים שאת פוחדת לחרבן, יכול להיות גם מאוד בעייתי
העולם הוא מקום בעייתי – אז בבקשה, תחרבנו דברים. ואת העולם.

זה בשביל הפעם הראשונה ששמעתי את המילה "הטרונורמטיבי" והרגשתי שהביאו לי פותחן אחרי שנים שניסיתי לפתוח בקבוק עם השיניים.
זה בשביל הבוץ' שעובדת בתחנת דלק ובחיים לא שמעה על יונה וולך.
זה בשביל לא להזדהות כביסקסואלית אבל לתת מלא כבוד לכל מי שנלחםת להשאיר את ה-ב' בלהט"ב.
זה בשביל ה-פ'. בשביל ה-פ', בשביל ה-א', בשביל ה-ק', ומה יוצא…?
יום אחד אני מקווה שנחבר כל כך הרבה אותיות שיבנו מילה מאלחשת שנצטרך את הפיות של כולנו בשביל להגות.
זה בשביל אמא שלי, שאף פעם לא מצליחה לפנות לפרטנר-ית שלי במגדר הנכון, שלא ממש מבינה את כל "העניין הזה של המגדר", אבל קנתה לי כל ספר של עמליה זיו כדי שאני אוכל להיות "לסבית טובה".
זה בשביל חברה שאמר לי שאני צריכה לקרוא את "סטון בוץ' בלוז" לפני שננהל אפילו עוד שיחה אחת.
זה בשביל לנסות על עצמי את המילה "פם", אבל להבין שאני לא חייבת הגדרות אם הם לא עושות לי טוב.
זה בשביל לנסות מילים חדשות, מילים מטונפות מהרחוב, מילים כמו וואי-הוודג'-שלך- למות- אוחצ'-סוף-שלי, מילים כמו ס'עמק-עם-החרא-של-כולכם-ושימותו-הקנאים.
זה בשביל הסטרייטיות שעדיין חייבות להשתכר בשביל להתנשק עם בנות, אני מבינה אותך,
דיכוי זה כמו חדר רועש, לפעמים אנחנו לא מצליחות לשמוע אפילו את הדופק של עצמינו.
זה בשביל כל בנאדם סטרייט בחדר,  שעדיין חושב שהוא לגמרי לגמרי סטרייט.
זה בשביל הבת שלי, שהיא בת עשר, שהגנה על ילד אחר כשקראו לו הומו , היא אמרה "אמא, הם אמרו את זה כאילו זה משהו רע…"

זה בשביל החבר הכי טוב שלי מהתיכון , דני, שלא הצליח להבין איך להישאר גבר-גבר בזמן שהוא רוצה לשכב עם גברים, וסיים את החיים שלו על חבל. דני, אם אתה עדיין שם – בבקשה תבוא למצוא אותי, הלוואי שהיו לי אז את כל המילים החכמות שיש לי היום.

זה בשביל החברים הפאנקיסטיות שלי, שלמדו את כל מה שהם יודעים מפאנזינים בסלון מזל ופליירים באלבי,
בשביל הקוויריותים בפריפריה שיש להןם רק את הפייסבוק בשביל לא להרגיש לבד בעולם.
זה בשביל כל רוחל'ה שעוברת על כל המדף הלהט"בי באורך שני סנטימטר בסטימצקי כל פעם לפני שהיא הולכת לשיעור הלכה,
זה בשביל החבר'ה שלא יודעים לקרוא, אבל עדיין חותרות תחת הפרדיגמה הדומיננטית בשדה הפטריארכלי על בסיס פאקינג יומי.
זה בשביל כולכן וכולכם, על זה שנתתן לי מרחב מספיק בטוח כדי לחרבן דברים.
זה בשביל התיאורטיקניותים הקוויריםות.
תודה לכןם.

 

 

מודעות פרסומת