*מכיוון שאני מתעב-ת תעתיקים מאנגלית לעברית, החלטתי לתרגם את המושג slut-shaming (ביוש שרמוטות) לשרמוטופוביה. לא מושלםת, אבל אחד מהיתרונות של להיות בעלת בלוג זה שאני מחליט(ה).
לרגל צעדת השרמוטות שמתרחשת בשישי הקרוב וכל הדיונים, התגובות והסערות שהיא מחוללת, חשבתי שהגיעה כבר הזמן לתרגם את הפוסט הבא, שפורסם במקור בבלוג האירי Feminist Ire על-ידי Nine.
כי בתוך כל הבלאגן, צריכות לזכור, מאוד בבירור, שה-נ-פ-ג-ע-ו-ת הראשונות, העיקריות והמושתקות ביותר של שרמוטופוביה הן זונות ועובדות/י מין. מצד אחד, עצם העיסוק במין כמקור פרנסה מהווה הצדקה לדה-הומניזציה, לאונס, לניצול, לרדיפה ולביזוי של עובדי/ות מין במסגרת תרבות האונס. מצד שני, במסגרת שיח פטרוני ומעמדי לשחרור, עצם ההתעקשות של זונות על החופש הכלכלי שלהן, על הזכות שלהם לבחור את מקור ההכנסה ועל הזכות שלהן לבעלות על הגוף והנרטיבים שלהם, מהווה הצדקה להדרה שלהן ממרחבים פמיניסטיים (כמו גם ממרחבים של מאבקי עובדות/ים), והאשמתם בשיתוף פעולה עם הפטריארכיה. כל זה חייב להפסק. שרמוטופוביה היא שרמוטופוביה היא שרמוטופוביה, והאשמת קורבן היא האשמת קורבן היא האשמת קורבן (וכשאני אומרת "קורבן" אני מתכוונת קורבן של אלימות מינית, לא של זנות). כל עוד ניתן להם להמשיך להפריד בנינו, כל עוד ניתן להם לחלק אותנו ל-"ילדות טובות" ו-"ילדות רעות", כל עוד ניתן להם לשסע את החזקות מאיתנו באלה מאיתנו שהם בחרו להחליש, אנחנו נמשיך לעשות בשבילם את העבודה.
למה לנו? שיעבדו קשה.
